ההטרדות במהלך הטיולים השנתיים, מעשי הסדום בזמן התפילה, ההשפלה שנמשכה ארבע שנים, ההתנערות של הרבנים, והתיק שנסגר בלי שהם אפילו נתנו עדות. שלושה צעירים שטוענים כי נפלו קורבן לתקיפות מיניות מצד חברם לספסל הלימודים, שהפך לבכיר במוסד של הציונות, מספרים לראשונה מה התחולל בחדרים הסגורים – בלי שאף אחד ידע

"זה קרה במהלך הלילה בטיול שנתי מטעם בית הספר. מוטי (שם בדוי) נשכב לידי ושלח יד אל איבר המין שלי. הוא חשב שאני ישן אבל כל הזמן הזה הייתי ער, במשך שעות אני זוכר אותו ככה עד הבוקר. לא יכולתי לזוז, קפאתי לחלוטין. הייתי ילד בכיתה ז' ולא הבנתי איך הוא מעז לעשות את זה. אלוהים ישמור, הוא חבר שלי. המשכתי להתנהג עם מוטי כאילו הוא חבר, כי לא ידעתי איך להתמודד עם האירוע שגרם לי בלבול גדול".

כך, בקול שקט, משחזר בני (שם בדוי) את התקיפות המיניות שעבר מצד חברו לספסל הלימודים. ובני לא לבד. לידו יושבים יוסף ודביר (שמות בדויים) בפנים קפואות ומעלים יחד את הזיכרונות הקשים מתקופת בית הספר. במשך קצת יותר משעתיים הם נזכרים כיצד במשך ארבע שנים לסירוגין, במהלך שנות לימודיהם בישיבה תיכונית מפורסמת באזור, הם הותקפו באופן מיני ואכזרי בידי תלמיד אחר מהשכבה שלהם.

במוסד החינוכי אמנם הגישו אז תלונה במשטרה, אך זמן לא רב לאחר מכן התיק נסגר, לטענתם, מבלי שהם אפילו זומנו לתת עדות. במקביל סולק התלמיד התוקף מבית הספר, אך בישיבה תיכונית יוקרתית אחרת של הציונות הדתית החליטו לקבלו בלי לערב את הורי התלמידים בעברו. עם זאת, הוא נדרש לעמוד בדרישות קפדניות בעקבות התנהגותו בישיבה שממנה הגיע.

למרות השנים שעברו, האירועים הקשים לא הניחו לצעירים הפגועים. לפני כחודש הם שמעו כי נגד הנער שפגע בהם מינית הוגש כתב אישום על פרשה אחרת שאינה נוגעת להטרדות המיניות. זה היה עבורם הטריגר לחשוף את כל מה שקרה בין כותלי הישיבה. "הוא תמיד השיג הכל בכוחניות", הם טוענים.

נכנס למיטה ועושה מה שעושה

סדרת ההתקפות, כך מתארים הצעירים, נמשכה קרוב לארבע שנים לסירוגין. הפעם השנייה שבה בני הותקף בצורה דומה התרחשה

שנתיים לאחר התקיפה ההיא בטיול השנתי, הפעם כשהיו בכיתה ט'. "זאת היתה תקופה שישנו בלילות במקלט בגלל המצב הביטחוני, ושם זה היה קורה כל הזמן", הוא נזכר. "באמצע הלילה הייתי מחכה שמוטי יירדם, מנסה לברוח ממנו וללכת לישון במקום אחר, ותמיד באיזשהו שלב באמצע הלילה הוא היה נשכב לצדי ומכניס ידיים. הוא היה שם את המזרון שלו לידי ופורס את השמיכה מעל שנינו, ועושה מה שעושה".

בני החליט להתחמק מהפוגע ועבר לישון במקום אחר במתחם הישיבה, אך גם ניסיון הבריחה הזה לא הועיל. "כל פעם הייתי מתרחק ותמיד הוא היה מגיע באמצע הלילה ושולח ידיים", הוא אומר.

לטענתו, עם הזמן המקרים נעשו קשים יותר, סוטים יותר ומשפילים יותר. "בשבת הורים, מעבר לשליחת הידיים הקבועה הוא כבר ממש ניסה לאנוס אותי. ישנתי במיטת קומתיים למעלה והוא הוריד את המכנסיים שלו, עלה על המיטה שלי כשהוא עירום, ואז קפצתי. הבנתי מיד שהוא רוצה לבצע את זממו. מוטי ראה שאני ער וברח מהחדר. זה היה ממש קשה. הייתי נער צעיר ולא הצלחתי להבין ולהכיל את מה שאני עובר. התפללתי שכל זה ייגמר וייפסק".

לאחר אחד המקרים חזר מוטי בבכי ובתחנונים לחדר וביקש מבני שלא יספר על כך לאף אחד. אבל הפעם בני כבר היה בוגר יותר והרבה פחות סלחן. "אמרתי לו: 'תקשיב, אתה חייב לטפל בעצמך'", נזכר בני. "'אנחנו בכיתה ט' ואני זוכר את זה מכיתה ז". הוא אמר לי: 'בסדר, אני אטפל בעצמי. הכל יהיה בסדר'".

לימים התברר כי בני הוא לא הנפגע היחיד מבין חבריו לשכבה. פגיעה מינית נוספת שהתרחשה בין כותלי הישיבה הביאה לפיצוץ הסיפור, שזעזע את כל המוסד החינוכי ואת עולמם של שלושת הנערים שנפלו קורבן. "לילה אחד ישנתי אצל מוטי בחדר, בלי סיבה, היינו חברים", משחזר דביר (שם בדוי), נפגע נוסף. "באמצע הלילה הרגשתי שמישהו מכניס לי ידיים לתחתונים. בדקה הראשונה הייתי בשוק טוטאלי ולא הבנתי מה נסגר. כל האירוע הסתכם בשלוש דקות: דקה של הלם, דקה שאתה מנסה להבין מה קורה ולהתאושש, ודקה שלישית שאני מעיף אותו ממני ובשקט, כי זה היה באמצע הלילה. בסוף הדקה השלישית אני עושה תנועה ורואה שמוטי בורח לכיוון השירותים".

בני ודביר אזרו אומץ ופנו לראש הישיבה, ולאחר בירור הוא החליט לשים סוף לפרשת ההטרדות המיניות. הוא זימן את הוריו של מוטי לשיחה וסילק אותו מבית הספר. בנוסף, ראש הישיבה עירב את גורמי הרווחה ביישוב והגיש תלונה במשטרה.

מעשה סדום – בזמן שכולם בתפילה

פיצוץ הפרשה חשף עוד מקרה מזעזע – ואולי החמור שבהם. במהלך הבירור שנעשה מול השכבה התגלה כי תלמיד נוסף עבר גם הוא במשך שנתיים מסכת ייסורים אכזרית. "בפעמים הראשונות ניסיתי להתנגד ואמרתי למוטי שאני לא רוצה. ניסיתי לצאת מהחדר, אבל הייתי ממש קטן ורזה", משחזר יוסף (שם בדוי). "כל החבורה – אני בני ודביר – היינו קטנים פיזית, והוא היה ענק. באיזשהו שלב התייאשתי וכבר לא ניסיתי לברוח. תעשה מה שאתה רוצה ותן לי ללכת".

 

התקופה הקשה הזו בחייו של יוסף נמשכה כשנתיים, במהלך לימודיו בישיבה. הוא ומוטי היו חברי ילדות. שניהם למדו באותו גן ובאותו בית ספר ויחד התקבלו לאותה ישיבה. "זה התחיל בכיתה ט'", הוא נזכר. "אני ישנתי במיטה העליונה במיטת קומתיים, ובאחד הלילות הוא טיפס למיטה שלי והתחיל לגעת בי. הוא לא ידע שאני ער, ניסיתי להתרחק, אבל הוא המשיך. זה היה המקרה הראשון. אחרי זה – זה רק הלך ו'התקדם'".

 

במהלך כל התקופה הזו ועד להתפוצצות הפרשה יוסף לא העז לספר לאף אחד מה בדיוק קורה בחדרים הנסתרים, במקלחות ובטיולים בזמן שכולם הולכים לתפילה. אף אחד מהתלמידים לא הבחין שמשהו לא בסדר, גם לא התלמידים שישנו עם יוסף בחדר. "הוא היה נכנס לחדר בשעות חופשיות כשאין אף אחד ונועל את הדלת", מסביר יוסף. "הייתי אומר לו שאני לא רוצה ומנסה ללכת, אבל הוא היה מושיב אותי בכוח ואומר לי: 'שקט, שקט'", יוסף קוטע את המשפט ובקול רועד וחנוק מבכי ממשיך: "הוא עשה לי כל מה שאפשר לחשוב. הוא לא חסך בשום דבר… זה לא קרה פעם אחת ולא פעמיים. זה קרה מאות פעמים".

 

למרות המקרים הקשים שחוו שלושת התלמידים, התיק שנפתח בעקבות התלונה שהגיש ראש הישיבה נסגר. בני ודביר טוענים כי באותה תקופה המשטרה לא פנתה אליהם, וגם יוסף מציין כי חוקרי המשטרה שהגיעו בזמנו לישיבה שאלו אותו שתי שאלות ולא מעבר לכך. מוטי אמנם נחקר, אך התיק נסגר והשאיר אחריו הרבה שאלות פתוחות שלא נפתרו עד היום. "שאלנו את ראש הישיבה מדוע נסגר התיק והוא אמר לנו: 'זו לא השאלה היחידה שיש לי. אני מודה שאז רציתי רק לסגור את הפרשה ולא לחפור בה'".

אפשרות לחזור בתשובה

בתום החופש הגדול של כיתה י', לאחר שמוטי כבר סולק מבית הספר, גילו הנערים הפגועים לתדהמתם כי מוטי התחיל את שנת הלימודים בישיבה תיכונית יוקרתית אחרת. "הלכנו לראש הישיבה שלנו ושאלנו: 'איך מוטי לומד שם? הרי הוא עשה מה שעשה אצלנו, ועכשיו הוא יוכל לעשות את זה גם בישיבה נוספת'. ראש הישיבה לא הסתיר את חששו, ולטענתו שוחח עם מנהל הישיבה השנייה. לימים התברר כי המהלך לקבל את מוטי נעשה כדי לאפשר לו 'לחזור בתשובה'".

בשיחה שהתקיימה לפני כשנתיים בין מנהל הישיבה השנייה לשניים מהנערים שנפגעו, שהקלטה שלה הגיעה לידי "ידיעות ירושלים", התייחס ראש הישיבה לאותה הזדמנות שנתן למוטי. "זה לא שמישהו קיבל חינוך כזה בבית לעשות דבר כזה. זה משהו בגדילה שלו, משהו שקרה לגוף שלו, וזה סוג של רצח. אני לא מקל ראש בזה, אני גם משלם מחיר במרכאות", אמר הרב.

באותה שיחה נאמר לבני וליוסף כי הרב הציב שלושה תנאים כדי לקבל את מוטי. הראשון הוא שעליו להתנצל לפני קורבנותיו, דבר שלא נעשה עד היום לטענת הנפגעים. בנוסף, הרב עדכן בעברו של מוטי רק את הכיתה שאליה הצטרף ונתן לתלמידים את האפשרות להחליט אם הם מוכנים לקבל אותו. התנאי השלישי היה שעל מוטי לעבור טיפול פסיכולוגי.

גם בני ויוסף נשלחו לטיפול פסיכולוגי מטעם הישיבה שבה למדו, אבל אותם שלחו לפסיכולוג היישוב. "לא התחברתי אליו. הייתי בפגישה אחת ולא היתה לי כוונה להמשיך איתו", סיפרו שניהם. יוסף מספר שבאותה תקופה הוא כבה. "לא הייתי תלמיד. השאירו אותי בכוח בישיבה. אני בטוח שבגלל הפרשייה הזו לא יכלו להעיף אותי. הישיבה לא דאגה. היא לא עדכנה את ההורים שלי, היא לא שלחה אותי לטיפול אחר".

אף שמוטי עבר למוסד חינוכי אחר, הסיפור המשיך להעסיק את תלמידי הישיבה. בני ויוסף נזכרים במקרה שבו חלקו אוטובוס עם תלמידי הישיבה שאליה עבר מוטי, לאחר שחזרו מאחת ההפגנות שהיו באותה תקופה. "מוטי לא היה על ההסעה והתחיל ויכוח על הסכמתם לקבל אותו לישיבה", מספר בני. "אני לא השתתפתי. אני זוכר שהיה לי מאוד קשה. ישבתי מאחור באוטובוס ובכיתי". יוסף מוסיף: "הם האשימו אותנו ואמרו שאנחנו לא בסדר. גם אני לא יכולתי להשתתף.

איך הם בכלל מעזים לדבר על זה?"

לאחר שסיימו את התיכון הלכו בני ודביר למכינות, לישיבות הסדר ואחר כך לצבא. לעומתם יוסף לא התגייס ובמשך השנים המשיך לסבול מהתקפי חרדה ודיכאונות. "אני זוכר שיום אחד הגעתי הביתה ואמרתי להורים שלי שאני לא מסוגל יותר לחיות ורוצה טיפול", נזכר יוסף. "היתה תקופה שחזרתי לישון עם ההורים שלי באותה מיטה וכל לילה הייתי נפרד מהם. הייתי בגיל 21-22, לא יכולתי כמובן לעבוד ועברתי כל טיפול שרק הציעו לי. לא האמנתי שאני אתחתן. יצאתי להרבה פגישות ותמיד סיפרתי לבחורה בפגישה הראשונה או השנייה את מה שעבר עלי. אשתי היא היחידה שנשארה – והתחתנו".

קצת לפני שיוסף התחתן הוא החליט לפנות אל מוטי במכתב, בפעם הראשונה מאז שמוטי פגע בו בישיבה. "כתבתי לו שהוא פגע בנו והוא לא בא להתנצל, ולא בא לעשות שום דבר במהלך השנים האלה, שהחיים שלי נהרסו ואני דורש שהוא ייתן את הדעת על זה – ויפצה במה שצריך. הוא לא התנצל. הוא מאוד נזהר וכתב: 'אני רוצה לשלם ומוכן לשלם. אני מבין שפגעתי

בך'. הוא העביר לי תשלום ראשון מהפיצוי שעליו סיכמנו, ולאחר מכן הפסיק לשלם. הוא אמר לי: 'אני מתחתן. אחרי החתונה נסדיר את זה', ומאז הוא נעלם".

שלושת הנערים שנפגעו שמרו על קשר חברי לאורך כל השנים. "בשבת חתן שלי קלטנו שאנחנו מדברים רק על הפרשה הזו", סיפר בני. "אבא שלי אמר שאנחנו חייבים לעשות עם זה משהו, אבל גם אז לא עשינו. יום אחד ראינו פרסומת של אחת הישיבות וראינו שלמטה כתוב 'לבירורים פנו למוטי' עם הטלפון שלו. באותו זמן פנה אלי חבר שגר ביישוב שבו פועלת הישיבה. הוא אמר לי: 'בני, אתה חייב לעשות משהו. אני רואה אותו בבית הכנסת, אני רואה אותו עם הילדים שלי ליד גן המשחקים. חייבים להעיף אותו'. בסוף השתכנעתי, מתוך חשש שיפגע בצעירים אחרים. שיעבוד בכל תחום – רק לא עם ילדים או נערים. יש ילדים מכיתות א'-ד' שבאים ללמוד עם תלמידי ישיבה והוא מסתובב חופשי בישיבה.

"פנינו לראש הישיבה, שהוא אותו הרב שקיבל את מוטי לישיבה התיכונית שאליה עבר. סיפרנו לו את הסיפור שלנו ושאלנו אותו איך הוא מסוגל לקחת אחריות כזאת. הוא אמר לנו: 'שערי תשובה תמיד פתוחים'".

בני ויוסף ביקשו מהרב להרחיק את מוטי מכל תפקיד ניהולי בישיבה. הרב הבטיח כי יעשה משהו, אך סירב לספר מה בדיוק.

גלגוליו של תיק

לפני כשנתיים, כמה חודשים לפני שמלאו ליוסף 28 שנים וחלה התיישנות על המקרה שלו, הוא הגיש תלונה במשטרה על מעשה סדום שלכאורה מוטי ביצע בו. בחקירת המשטרה נגבתה עדותו של דביר וזימנו גם את בני, אך הוא ביקש לזמנו במועד אחר – דבר שלא נעשה בסופו של דבר. "התקשרו אלי בחג פורים ואמרתי להם שלא מתאים לי באותו יום. אמרו לי נקבע לך יום אחר ותבוא להעיד – אמרתי סבבה. מאז לא חזרו אלי ולא ליוסף", הוא טוען.

מספר חודשים אחרי שהוגשה התלונה רצה יוסף לברר איפה עומדת החקירה וניגש לתחנת המשטרה. שם גילה לתדהמתו שהתיק נסגר שוב.

"התלונה נסגרה בלי שחקרו את יוסף ובלי שחקרו אותי, ואנחנו שני העדים המרכזיים בפרשה", אומר בני בכעס.

על עניינו של בני חלה התיישנות, מאחר שהתלונה הוגשה יותר מעשור לאחר שהגיע לגיל 18.

למרות זאת הוא הלך להגיש תלונה במשטרה על מעשה סדום בכוח ועל מעשה מגונה בכוח ונגבתה ממנו עדות. לאחר מכן הוא כתב מכתב לפרקליטות מחוז ירושלים. הוא אף זומן לפגישה, ושם הוא סיפראת כל פרטי המקרה. "אמרתי לנציגת הפרקליטות שיש התיישנות על התיק שלי אבל אפשר לפתוח מחדש את התיק של יוסף, שעליו אין התיישנות". מספר בני. הוא התבקש לשלוח מכתב לתובע בכיר נוסף.

בני: "שלחתי מכתב בפקס דרך משרד של עורך דין שמייצג את יוסף, עם אישור, ולא קיבלתי תשובה עד היום. לפני שלושה שבועות שלחתי מכתב נוסף לפרקליטת המחוז. בשבוע נאמר לי שהתיק שלי נסגר מחוסר ראיות, ולאחר בירור חוזר עודכנתי שהתיק נסגר כתוצאה מהתיישנות.

"ההרגשה שלי היא שממסמסים את הסיפור הזה – אותי לא חוקרים, את התיק של יוסף סגרו ולא הודיעו לו אפילו. בתיק הזה, אומרים לי שהוא נסגר בהודעה טלפונית – וכל זאת בלי שחקרו את דביר ואת יוסף".

אגב, כיום מוטי עצור עד תום ההליכים בפרשה אחרת שמתנהלת נגדו ואינה קשורה להטרדות מיניות. שלושת החברים שנפגעו לא מופתעים. "הוא אדם כוחני והצליח לסובב את כולם", הם טוענים.

ממשטרת מחוז ש"י נמסר כי חומרי החקירה הועברו לפרקליטות.

תגובת הפרקליטות לא התקבלה תגובה עד מועד פרסום הידיעה.

את תגובת ראש הישיבה שקיבל את מוטי בזמנו, לא ניתן היה להשיג.

גם את תגובת מוטי עצמו לא ניתן היה להשיג מאחר והוא שוהה במעצר.


מקור: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4924461,00.html